<h1>שו"ת הריב"ש — מיוחסות סימן כ"ח</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ותחלה אומר שקרובי האשה בילא דונא עשו כהוגן לבקש מר' יחיאל ובנו יצחק [המגרש] אחר ב"ד יפה של ישראל. וכן ראוי לעשות כמו שאמרינן בפרק המגרש [גיטין פ"ח ע"ב] כל מקום שאתה מוצא ערכאות של עובדי כוכבים ומזלות אעפ"י שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזדקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אח"כ כשעיכבו ר' יחיאל ע"י עובדי כוכבים מאחר דלא ציית דינא, לא עשו שלא כדין אלא שהיה להם לחוש לפסול את הגט, דהא איתמר התם גט מעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים פסול, אמר רב נחמן אמר שמואל מעושה בישראל כדין כשר. פי', היכא דלא ציית דינא שלא כדין פסול ופוסל כלומר מן הכהונה. ובעובדי כוכבים, כדין, פסול ופוסל, שלא כדין, אפי' ריח הגט אין בו. ואקשינן מה נפשך אי עובדי כוכבים בני עשייה נינהו איתכשורי נמי ליתכשר, ואי לאו בני עשייה נינהו מפסל נמי לא ליפסל, ומסקינן אמר רב משרשיא דבר תורה גט מעושה בעובדי כוכבים כשר ומה טעם אמרו פסול שלא תהא כל א' וא' מפקעת עצמה וכו'. מכאן נראה ברור פסול גט המעושה בעובדי כוכבים ומדרבנן. ואחר שקרובי האשה מכריחין את המגרש או אביו בעיכוב ע"י עובדי כוכבים, ולפי דברי קצת העדים כגון שיב"א נמשך העיכוב עד אחר נתינת הגט, היה להם להתיישב. וכשנתפשרו להפרד (וכדאי') ואבי המגרש גילה ליצחק המסדר קודם נתינת הגט שבנו מסר מודעא בעיר, כלומר על הגט במודעא בלשון מספיק ומרווח מבטל הגט מעיקרו, ומגלה לעדים אונס מצערו של אביו ומצד אחר שהוא מוכרח לעשות הפועל הזה ולא מעיקרו. איני רואה מקום להכשיר גט זה. דהא בשלהי האומר משקלי עלי [כ"א ע"ב] ואמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא, ואקשינן פשיטא לא צריכא דעשיוה וארצי, מהו דתימא בטולי בטליה קמ"ל, ואימא ה"נ, ומתרצי א"כ מתניתין היא וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעיה קמא. וא"ת והלא מכאן נראה שכל שביטל המודעא הגט כשר, וגם הרשב"א כן כתב בחידושיו גבי ההיא דאייתי בפרק חזקת דאמר התם כל מודעה דלא כתיב בה, ידעינן ביה באונסיה דפלניא, לאו מודעא היא. ואקשין מודעא דמאן אילימא דגיטא ודמתנה גלויי מילתא בעלמא היא. וכתב ז"ל ואפילו תלה מודעתו בדבר ונמצא שאותו דבר לא היה מעולם וכיחש בעדים (משום) [אפילו] הכי הגט בטל, שהרי מכיון שאמר שהוא אנוס ואיכא גילוי דעת שהוא אנוס הרי הוא מתבטל. והרי יש כאן גילוי דעת שאם אינו אנוס בכך למה הוא מגרש אם אינו רוצה לגרש לא יגרש, אלא ודאי אנוס הוא אלא שמתיירא לגלות אונסו או שרוצה לכסותו ותולה אותו בדבר אחר, ואם ביטל המודעא הרי הגט כשר כדאמרינן התם עד דמבטל ליה למודעיה ע"כ.
וא"כ בנדון זה הרי ביטל זה המודעא כמו שכתוב בשאלה הנזכרת, דלא ידעי לעדים אונסו, אבל אם העדים מכירים האונס בעת מסירת המודעא, אין בטולו כלום הואיל ומתוך האונס הוא לפי שעדיין לא נסתלק אונסו. וכן כתב רבינו האי ז"ל בספר המקח [שער ל"א]. ואעפ"י שהגאון ז"ל כתב שם ביטול הגט אפילו מתוך האונס הוי ביטול, היינו שלא הכירו באונסו. וכן כתב הוא ז"ל טעמו של דבר שכשם שקיבל את האונס בדיבורו לבד, כך די לנו בבטולו אפי' מתוך האונס. אבל כל היכא שהכירו באונסו לא. ומההיא דפרק חזקת הוכיחו קצת המפרשים שאם ידענו והכרנו באונס נותן הגט אין צריך למסירת מודעתו ומאליהם יתבטלו גיטא ומתנתא. והרב הגדול ר' נסים כתב שם בחדושיו נקטינן הכא דבגיטא ומתנתא אמרינן דבלא ידעי באונסיה כתבינן. וכן תלה מודעתו בדבר שאין בו אונס אפילו הכי מבטל גיטא ומתנתא. וכן נמי אם תלה מודעתו בדבר שאין בו אונס אפי' הכי מבטל גיטיה ומתנתיה. וכן נמי כל היכא דידעינן באונסיה אע"ג דלא ידעי' מודעה גיטא ומתנתא בטל וכדמוכח ההיא עובדא דבסמוך בההוא גברא דמסקיה, ולא היא התם הוא כדמוכחא מילתא דמחמת אונס דכתוב לה ע"כ. וכתב הרשב"א בתשובה [ח"ג סימן ק"א] וז"ל הא דאמרינן רבה ור' יוסף לא כתבי מודעה אלא אמאן דלא ציית דינא, במודעא דזביני קאמרי, דאלו בגיטא ומתנתא גילוי מילתא בעלמא היא. ואי ידעי' באונסיה אע"ג דלא מסר מודעה גיטא ומתנתא בטלין. היה נראה לקוצר דעתי מכאן שכל [ש]האונס ידוע לכל אין בטולו בטול. כל זה אני אומר להלכה אבל למעשה הרי אני רואה שבכל הגטין נהגו שיבטל המגרש מודעיה ודי לנו בכך. וגם הרמב"ם כתב בהלכות גירושין [פ"ו הי"ט] אם אמר גט שאכתוב לפלונית שתבטל היא וכל דבר שאבטל בה מודעא, הרי זה בטל, וכתב אח"כ ונתנו לה אעפ"י שביטל המודעה קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל. א"כ מה תקנת דבר זה שיאמרו העדים לו קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת וכו'. [אלא] שבא הרשב"א [גיטין ל"ד ע"א] ושדא בה נרגא וכתב, ולי נראה שאם מסירת מודעא אף על ביטול מודעא מבטלת ביטול מודעא גם כשיאמר לשון זה מה [הועיל] דדילמא אף הוא מוסר מודעא על ביטול כזה, (וא"כ) [וא"ת] כיון שהוא מבטל עכשיו כל מה שיגרום לבטל גט זה אף הוא מבטל כל מודעא שקדמה לו בלב שלם, אף אנו נאמר אפי' כשיאמר הריני מבטל כל מודעא (שאמרתי) [שמסרתי] יועיל, שהרי מבטל עכשיו בלב שלם כל מודעא שמסר. אלא שהראשונים כבר אמרו שבטול מודעא יועיל לכל מודעא שקדמה מההיא (דטרפון) [דערכין]. ועדיין אני אומר שאפשר שכל זה כשאין האונס ידוע. הנה הרשב"א ז"ל מצא לו דרך לצאת מידי כל ספק שיבטל כל מודעא ועוד שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא לפניו.
ובדין הזה לא היו העדים מעידים על מסירת המודעא ושקודם נתינת הגט בטלה אע"ג דידעי להו אונסא תהיה מבוטלת, מפני שהראשונים כבר אמרו כן, אבל העדים קצתם מכחישים עצמם כמו שנראה מפורש באחד מהם, וכמו שבא בשאלה, וקצתם מכחישים קצתם. וכל שתהיה עדותם מוכחשת נימא תרי ותרי נינהו דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ומוקמינן אתתא אחזקתא והרי היא אשת איש. גם נראה מפורש מדברי אברהם תלמוד ומאיר ספרדי שהוא אנוס ושהעכוב נמשך עד אחר נתינת הגט והוי ליה גט מעושה ביד עובדי כוכבים ולכל הפחות הגט פסול מדרבנן הוא. ואי משום שפייסו בזוזי ומשום אונסא דזוזי גמר ומגרש, הרי השיב בזה מוהר"ר חסדאי, מה שיש בו די. ולא אכניס עצמי לשאת ולתת בענייני הנוסחאות, לפי שאינם כתובות בשלימות ואצטרך לנביא ואולי אנבא שקרים. מצורף שאין לבי נפנה לסבת הדבר המתחזק במקום הזה, ונותרתי אני לבדי עם קצת זקנים שלא אוכל למשקל ולמטרי בהדייהו, ולהפיק רצון מורי כתבתי המעט הזה. מצורף עוד כי השליח שהיה נחפז לשוב והמתקן מעוותי ישא ברכה מאת ה'. כרצון החותם זעירא דמן חבריא שב גם ישיש יצחק בר שמואל בונפוש בן שאלתיאל כש"י.
